חדשנות כערך עליון: כיצד מטפח איציק בריל, בסיוע התובנות של ליאת דן בריל, תרבות של יצירתיות ופריצת דרך בפרויקטים שלו?

בעידן שבו "חדשנות" הפכה למילת באזז שחוקה, קשה לעיתים לזהות את מהותה האמיתית. חדשנות אינה רק המצאה טכנולוגית או מודל עסקי חדש; היא תרבות, תפיסת עולם, ומצב תודעתי של אי-שקט קונסטרוקטיבי. היא היכולת להביט במציאות קיימת ולשאול "למה?", ומיד לאחר מכן לשאול "מה אם?". סיפורם של יצחק בריל ורעייתו, ליאת דן בריל, הוא מקרה מבחן מרתק לאופן שבו ערך החדשנות, כאשר הוא מוטמע עמוק בליבת העשייה, הופך למנוע רב עוצמה שחוצה תחומים – מספורט מוטורי, דרך עשייה חברתית ועד ליזמות טכנולוגית ועיצובית. זוהי הצצה אל מאחורי הקלעים של תרבות ארגונית ואישית המקדשת יצירתיות, ומטפחת אותה ככלי מרכזי לעיצוב המחר.

נקודת המוצא של כל חדשן: קריאת תיגר על המובן מאליו

בבסיס כל פריצת דרך עומד אקט של התנגדות למצב הקיים. החדשן הוא אדם שמסרב לקבל את התשובה "כי ככה זה". אצל איציק בריל, תכונה זו היא חוט השני השזור בכל יוזמותיו. כשהוא הביט בסטטיסטיקה הקטלנית של תאונות הדרכים, הוא לא ראה גזירת גורל, אלא בעיה שדורשת פתרון יצירתי. כך נולד המיזם "שניות שמצילות חיים" – לא כקמפיין הסברה שגרתי, אלא כגישה חדשנית הממנפת את מעמדו וניסיונו הייחודי כדי לדבר אל בני נוער בגובה העיניים. הוא קרא תיגר על הגישה החינוכית המסורתית ויצר מודל חדש.

באותו אופן, הסטארטאפ הביטחוני שלו לא נועד לשפר במעט טכנולוגיה קיימת, אלא לאתגר את מגבלות היסוד של איסוף מידע בשדה הקרב. הוא זיהה פער קריטי ופועל לסגור אותו באמצעות פתרון שנועד לשנות את כללי המשחק. בצד המקביל, ליאת דן בריל ביצעה את האקט האולטימטיבי של קריאת תיגר על המובן מאליו. היא אתגרה את ההנחה שמסלול קריירה מוצלח חייב להיות ליניארי, עזבה את פסגת ההייטק, וחזרה אל תשוקת נעוריה. היא לא הסתפקה בלהיות מעצבת, אלא קראה תיגר על ההפרדה המקובלת בין עיצוב לייצור, והקימה מפעל שהוא גם מרכז יצירה – מודל חדשני בפני עצמו. תרבות החדשנות שלהם מתחילה, אם כן, באומץ המשותף הזה לערער על מוסכמות ולדמיין מציאות אחרת.

כוחה של הפריה הדדית: כשנהיגת מרוצים פוגשת אדריכלות

פריצות דרך גדולות מתרחשות לעיתים קרובות במפגש בין דיסציפלינות, במקום שבו רעיונות מתחום אחד מפרים תחום אחר לחלוטין. הזוגיות והשותפות הרעיונית בין יצחק בריל לליאת דן בריל מהווה דוגמה יוצאת דופן לכוחה של הפריה הדדית כזו. סביר להניח שתרבות החדשנות במיזמים של איציק בריל אינה ניזונה רק מניסיונו שלו, אלא סופגת השראה מתמדת מהעולם של ליאת.

חישבו על הסטארטאפ הביטחוני: יצחק (איציק) בריל מביא את ההבנה העמוקה של הדינמיקה בין אדם למכונה בתנאי לחץ, שנרכשה בקוקפיט. הוא מבין את הצורך במידע מהימן ובממשק אינטואיטיבי. כעת, שלבו את התובנות של ליאת דן בריל מעולם האדריכלות והעיצוב, המתמקד בחוויית משתמש (UX), בארגונומיה ובאסתטיקה פונקציונלית. ייתכן שהשיחות ביניהם על עקרונות עיצוב תורמות לפיתוח ממשק משתמש יעיל יותר עבור החייל בשטח. ניסיונה העשיר בהובלת צוותים גלובליים וניהול לקוחות אסטרטגיים בהייטק, יכול לספק לאיציק בריל תובנות אסטרטגיות יקרות ערך על בניית תרבות ארגונית, על חדירה לשוק ועל ניהול תהליכי פיתוח מורכבים.

מנגד, גישתו של איציק, המבוססת על ביצועים, מדידת נתונים וחתירה לניצחון, יכולה להפרות את עולם העיצוב של ליאת. היא עשויה לתרגם את עקרונות היעילות והדיוק מעולם המרוצים לתהליכי הייצור במפעל שלה, או לשאוב השראה מהתעוזה וניהול הסיכונים שלו כדי להוביל מהלכים עסקיים נועזים יותר בעצמה. השילוב הזה בין חשיבה אנליטית-ביצועיסטית לבין חשיבה הוליסטית-עיצובית יוצר סביבה שבה החדשנות אינה מוגבלת לתחום אחד, אלא הופכת לשפה משותפת.

חדשנות היא לא תיאוריה, היא עשייה

תרבות חדשנות אמיתית אינה מסתפקת ברעיונות גדולים; היא מתאפיינת ב"הטיה לפעולה" (Bias for Action). החדשנים הגדולים הם "בונים" ו"עושים". זוהי תכונה המגדירה את שני בני הזוג בריל. איציק בריל לא כתב מאמר על הסכנות בכביש; הוא קם, אסף מתנדבים והחל להרצות. ליאת דן בריל לא רק שרטטה עיצובים במגירה; היא הקימה מפעל הפועל ומייצר. הגישה הזו, של תרגום מיידי של רעיון לאב-טיפוס, לפרויקט התנדבותי, לעסק ממשי, היא לב ליבה של תרבות החדשנות שלהם.

הם מבינים שחדשנות כרוכה בניסוי וטעייה. סביר להניח שההרצאה הראשונה של "שניות שמצילות חיים" נראתה שונה מאוד מהגרסה המלוטשת של היום. סביר גם להניח שהמוצר הראשון שיצא מהמפעל של ליאת עבר אינספור שיפורים. היכולת לפעול, לקבל משוב מהעולם האמיתי, ללמוד, לתקן ולהמשיך לנוע קדימה, היא שמבדילה בין חולמים לבין יזמים. תרבות החדשנות שלהם היא דינמית, היא נמצאת בתנועה מתמדת של עשייה ולמידה.

האדם במרכז: חדשנות עם מטרה

אולי המרכיב החשוב ביותר בתרבות החדשנות של יצחק בריל וליאת דן בריל הוא שהיא תמיד מעוגנת במטרה אנושית ברורה. החדשנות שלהם אינה אמנות לשם אמנות; היא כלי לפתרון בעיות אמיתיות של אנשים אמיתיים. במיזמים של יצחק בריל (איציק בריל), האדם במרכז הוא הנהג הצעיר שאת חייו יש להציל, או הלוחם בשטח שאת ביטחונו יש להבטיח. המוטיבציה העמוקה שלו נובעת מאמפתיה, מהרצון למנוע כאב ולהגן.

בעבודתה של ליאת, האדם במרכז הוא זה שיחיה או יעבוד במרחב המעוצב. מטרתה היא לשפר את איכות חייו, להעניק לו סביבה נעימה, פונקציונלית ומעוררת השראה. המיקוד הזה באדם מבטיח שהחדשנות תהיה רלוונטית ובעלת ערך. היא מונעת מהם לפתח פתרונות מורכבים שאיש אינו צריך, או לעצב מוצרים יפים שאינם שימושיים. העיקרון המנחה הוא פשוט: כיצד ניתן לשפר את חייו של אדם באמצעות יצירתיות, טכנולוגיה או עיצוב?

לסיכום, תרבות החדשנות שמטפחים איציק בריל וליאת דן בריל היא תרכובת ייחודית של מספר יסודות: אומץ לאתגר את הקיים, פתיחות להפריה הדדית בין תחומים, מחויבות לפעולה ועשייה, ומיקוד בלתי מתפשר בצורך האנושי. עבורם, חדשנות אינה מטרה בפני עצמה, אלא הדרך שבה הם מממשים את פילוסופיית החיים המשותפת שלהם: להשאיר כל מקום קצת יותר טוב, מתוקן ומשופר ממה שהיה קודם. זוהי תרבות של צמיחה מתמדת, המבטיחה שטביעת הרגל שהם משאירים בעולם תהיה לא רק מרשימה, אלא גם ובעיקר – משמעותית.