יש תהליכים שהתרגלנו לחשוב כי הם אמורים להיעשות מאחורי הקלעים. במיוחד בכל הנוגע לאומנות, הרבה אנשים סבורים (בטעות) שהתוצר הסופי חייב להיות מוגמר ומהודק, בלי מקום לשיתוף עם מה שקורה לפני המופע עצמו, בלי "טעויות" ועם גבולות ברורים בין שלב ההכנות לשלב ההצגה הסופית של העבודה הקשה. אך מה אם נגיד לכם שזה ממש לא חייב להיות כך, ושאם מאפשרים לגבולות הללו להיטשטש, קורים דברים נפלאים?
מהי אומנות רחוב?
עבור הרבה אנשים, הקונוטציה הראשונית לצמד המילים "אומנות רחוב" היא גרפיטי או ציור גדול על המדרכה, קירות בתים וכיוצא באלה. אלא שאומנות רחוב למעשה כוללת את כל סוגי האומנויות, והאפשרויות שניתן לשלב בה הן בעצם בלתי מוגבלות. מופעים נפוצים של אומנות רחוב כמו כאן שמקובל לראות בעיקר בחו"ל (ובשנים האחרונות גם בארץ) הם פסלים אנושיים, דמויות המגולמות על ידי שחקנים במסגרת תיאטרון רחוב, מופעי מוזיקה (שהפכו לנפוצים מאד גם כן בארץ ובעולם), מופעי אימפרוביזציה בשיתוף עם הקהל, ואפילו סדנאות מעשיות בלב הרחוב למשחק, ריקוד, שירה, מוזיקה ועוד.
איך כל המרכיבים משתלבים יחד?
מי שאינו מכיר את מופעי אומנות הרחוב (קראו גם בלינק הזה /מי-אנחנו/https://www.sahkanim.com), עלול לחשוב בתחילה שמדובר למעשה ב"בלאגן" אחד גדול. ואכן למרבה הצער, כשקבוצת השחקנים המבצעת את המופע אינה מיומנת ומנוסה מספיק, התחושה הרבה פעמים היא שאין חוט מקשר בין כל הדברים, והאירוע נראה כמו ניסיון ליצור מסיבה לא מוצלחת, ללא תכנון. לעומת זאת כאשר צוות השחקנים המוזמן הוא מנוסה ומוכשר לא רק במשחק אלא הוא גם מתמחה במופעים מסוג שכזה, המופע כולו נראה לגמרי אחרת: לעתים יש שחקן אחד מרכזי המוביל את הטון המרכזי, ולעתים הקבוצה יוצרת בינה ובין עצמה דינמיקה כל כך טובה ומותאמת, שאין בכל צורך בכלל. ההתאמה לסוג האירוע ולאופי הקהל היא קריטית להצלחתו של המופע, בדגש מיוחד על רגע האלתור וחגיגתו של הלא צפוי.
